בחירות והעדפות הן יסודות חשובים בגישה של מרכזיות המטופל במפגש (Patient Centered Care), לפיה להעדפה האישית של מטופל בסוף חייו צריכה להינתן עדיפות עליונה בעת בחירת הטיפול.
עוד בעניין דומה
במחקר רטרוספקטיבי אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal Palliative Care, ביקשו החוקרים להעריך את היחס שבין ההעדפה של מטופלים למקום תמותה מסוים לבין משתנים אחרים אשר עלולים להשפיע על מקום התמותה דה-פקטו.
הניתוח בוצע על בסיס שתי מערכות שירות אוסטרליות המתמחות במתן טיפול תומך. המערכות הללו עובדות על פי מודל הנענה להעדפות המטופלים ובעלות יכולת לממש העדפה זו.
במחקר חתך בו השתתפו 2,353 נבדקים (שנפטרו בין 1 באוגוסט 2016 ל-31 באוגוסט 2018), 81% מהמטופלים נפטרו במקום המועדף עליהם. המשתנים היחידים אשר הודגמו כקשורים באופן מובהק לתמותה במקום הבחירה היו: מין, סוג המחלה הסופנית ואורך הטיפול.
בהשוואה לגברים, נשים נמצאו כבעלות סיכויים גבוהים יותר לתמותה במקום בחירתן (84% ו-78%, בהתאמה). נתון דומה הודגם באנשים עם מחלה סופנית לא אונקולוגית (עם סיכויים הגבוהים ב-7%), וזאת אל מול חולים אשר נפטרו מסרטן, ונמצא נכון אף יותר לגבי תמותה במסגרת של בית פרטי (74% ו-60%, בהתאמה) ובמסגרת של מרכז מוגן לגיל השלישי (98% ו-89%, בהתאמה).
אלה אשר קיבלו טיפול באורך של 0-7 ימים הודגמו כבעלי סיכוי הגדול פי 4.2 לתמותה במקום בחירתם (עם יחס סיכויים של 4.18, 2.20-7.94). אצל אלה אשר קיבלו טיפול של 21 יום הודגם סיכוי הגדול פי 4.6 להיות בעלי העדפה למות בבית החולים (עם יחס סיכויים של 4.63, 3.58-5.99).
תוצאות מחקר זה מתיישבות עם הדפוסים ומהלכי המחלה המוכרים. הן מוכיחות כי ניתן לאפשר לרוב מקבלי הטיפול הפליאטיבי בקהילה למות במקום אשר ליבם חפץ בו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות