עיכוב באבחנה במטופלים עם תסחיף ריאתי הוא מצב שכיח, עם זאת הפרופורציה של מטופלים עם תסחיף ריאתי אשר חווה עיכוב, משך העיכוב או גורמים הקשורים לעיכוב אבחנה הם פריטי מידע שכמעט ואינם מתוארים בספרות. לכן, מטרת סקירת הספרות השיטתית וניתוח העל שפורסמו בכתב העת European Journal of General Practice היתה להעריך את ההימצאות ומשך העיכוב באבחנה של תסחיף ריאתי.
עוד בעניין דומה
במסגרת סקירת הספרות השיטתית בוצע חיפוש לזיהוי מחקרים שדיווחו על עיכוב באבחנה של תסחיף ריאתי. התוצא הראשי במחקר הוגדר כמשך העיכוב הממוצע (בימים) או אחוז המטופלים שחוו עיכוב באבחנה (שהוגדר כאבחנה של תסחיף ריאתי יותר מ-7 ימים לאחר הופעת התסמינים). תוצאים משניים בניתוח העל היו גורמים הקשורים לעיכוב באבחנה. בניתוח העל השתמשו החוקרים בשיטות של אפקט אקראי על מנת לחשב את האומדן המאוגם למשך העיכוב הממוצע וכדי לחקור את ההטרוגניות בין תתי קבוצות.
ממצאי סקירת הספרות הראו כי היו 10,933 מחקרים אשר מתוכם נכללו 24 בניתוח העל הסופי. האומדן המאוגם של משך העיכוב הממוצע באבחנה של תסחיף ריאתי ב-12 מחקרים עמד על 6.3 ימים (רב״ס 95% - 2.5-15.8 ימים). כמו כן, נמצא כי אחוז המטופלים שעיכוב האבחנה שלהם היה ארוך מ-7 ימים השתנה בין 18% ל-38%.
בבחינת גורמים שנמצאו כקשורים לעיכוב באבחנה של תסחיף ריאתי, נמצא כי בכל המחקרים שבחנו את הקשר בין עיכוב באבחנה לשיעול (3 מחקרים), מחלת ריאות כרונית (6 מחקרים) ואי ספיקת לב (8 מחקרים) נרשם קשר חיובי לעיכוב אבחנתי. באופן דומה, נמצא כי בכל המחקרים שהעריכו את הקשר בין עיכוב באבחנה לניתוח לאחרונה (8 מחקרים) ותת לחץ דם (6 מחקרים) וברוב המחקרים שהעריכו את הקשר לכאב בחזה (8 מחקרים), נמצא קשר שלילי לעיכוב אבחנה של תסחיף ריאתי.
מניתוח על זה עולה כי מטופלים יכולים להתייצג עם תסמינים למשך כמעט שבוע טרם קבלת אבחנה של תסחיף ריאתי וכי בכ-25% מהמטופלים עיכוב זה הוא אף משמעותי יותר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות