אחת השאלות אשר נותרה בלתי פתורה בכל הנוגע להתפרצות התקפי מגרנה היא האם טריגרים מדווחים אכן גורמים להתקף מיגרנה. במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The Journal of Head and Face Pain ביקשו החוקרים לחקור את הקשר בין טריגרים (לפי דיווח עצמי) ובין הופעה של התקפי מיגרנה.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע במתכונת של מחקר תצפיתי. במסגרתו גויסו נבדקים אשר התנדבו לעבור מעקב אחרי טריגרים אשר דווחו על ידיהם בעזרת אפליקציה חכמה. במהלך מעקב של 90 יום נדרשו המשתתפים להעביר דיווח יומי בנוגע לטריגרים ולסימפטומים מקדימים, בעלי קשר אפשרי למיגרנה (כסימן מקדים או כסימפטום נלווה).
החוקרים בחנו בכל אחד מהמשתתפים את הקשר החד משתני בין טריגר בודד לבין אירוע מיגרנה חוזר וחישבו את הערכים הסטטיסטיים של קשרים אפשריים אלה. לבסוף, בוצעה השוואה בין טריגרים מוכחים סטטיסטית לבין טריגרים מדווחים. המחקר הנוכחי כלל 328 נבדקים (290 [88.4%] נשים, עם 4.2 [סטיית תקן: 1.5] התקפים/ חודש).
תוצאות המחקר הדגימו כי מספר הטריגרים אשר דווחו בשכיחות בינונית-גבוהה עמד על 28.0 (סטיית תקן: 7.7) למטופל. מספר הטריגרים המדווחים (ועל כן הפוטנציאליים) למטופל עמד על 38.0. מתוך אלה, 2.2 (2.1) טריגרים למטופל נמצאו בעלי קשר סטטיסטי מובהק להתקף מיגרנה.
אפילו הטריגרים המדווחים ביותר על ידי הנבדקים - איכות שינה, סטרס, עייפות/ תשישות, אורך השינה, התייבשות, כאב צוואר, דילוג על ארוחה, מאמץ עיני, לחץ ברומטרי ממוצע וחרדה - נמצאו עם קשר סטטיסטי מובהק בפחות משליש מהנבדקים. כאב צוואר היה הטריגר המדווח היחיד יוצא הדופן מהבחינה הזאת עם 38.7% (117/302).
מתוצאות מחקר זה עולה כי מטופלים עם מיגרנה אפיזודית מקשרים טריגרים רבים להתקפי המיגרנה שלהם. ברם, מיעוט מתוך טריגרים אלה הם בעלי קשר סטטיסטי מובהק להתקפי המיגרנה. מודעות עצמית מוגברת לטריגרים פוטנציאליים ולסימפטומים מקדימים יכולה לעזור לכל חולה בפני עצמו בהקניית הרגלים התנהגותיים לצמצום הסיכון להתפרצות התקף.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות