במחקר רטרוספקטיבי שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Frontiers in endocrinology, החוקרים ביקשו לבדוק האם גורמי הסיכון להתפתחות אוסטיאופורוזיס ושברים אוסטיאופורוטיים (fragility fractures) כתוצאה משימוש בגלוקוקורטיקואידים שונים לפי קבוצת גיל.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 127 מטופלים שקיבלו טיפול כרוני בגלוקוקורטיקואידים ובחנו משתנים כגון מינון ומשך הטיפול, פעילות מחלה, מדדים אנתרופומטריים, צפיפות עצם (BMD), איכות עצם (TBS - trabecular bone score), רמות הורמוני מין וממצאים רדיולוגיים (שברים בחוליות). ההגדרה של אוסטאופורוזיס כתוצאה מגלוקוקורטיקואידים היתה צפיפות עצם נמוכה ו/או שבר אוסטיאופורוטי.
מתוצאות המחקר עולה כי בקרב צעירים עד גיל 50 (n=36) שיעור האוסטיאופורוזיס עמד על 44.4%, בדומה לשיעור במבוגרים (n=91) שעמד על 46.1%. לעומת זאת, שיעור השברים היה נמוך יותר בצעירים עד גיל 50 (13.9% לעומת 33%, p=0.046). מדדי סיכון מובהקים לשברים בקרב צעירים כללו אינדקס מסת גוף (BMI) גבוה ופעילות מחלה, בעוד שהיפוגונדיזם נמצא כגורם סיכון בלתי תלוי בגיל.
החוקרים סיכמו כי למעלה מ־40% מהמטופלים הצעירים המטופלים בגלוקוקורטיקואידים מפתחים אוסטיאופורוזיס וכי הערכת גורמי הסיכון עשויה לסייע בזיהוי צעירים הנמצאים בסיכון מוגבר לשברים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות